היה פול מון.זמן מתאים למסיבה על ההר הכי גבוה.במאנלי שבצפון הודו.צביקה מסטול תמידי הציע לי לבוא.שאלתי איפה?אמר על ההר..אמרתי מתאים לי..לקחנו ריקשה שנינו.וחתכנו לכיוון...התחלנו לטפס ולטפס.שנינו מסטולים טיכו.משתדלים לא לצחוק.שלא ניפול בטעות עד למטה...המשכנו לעלות בערך כשעה...כשהגענו עייפנו..ואז ראיתי מראה צבעוני.כולם רוקדים.מסטולים.כל הודו מתחתנו.והירח מלא .מלא אור..הרגשתי שאני בגן עדן...אחרי שלוש שעות.שנינו ועוד בחורה ירדנו למטה.מסטולים.אבל נזהרים שלא למעוד.מעידה לא במקום .הלכו החיים לגמרי..פתאום שאלתי את צביקה.איך נחזור הביתה מסוף העולם הזה...הוא אמר.אין לי מושג...כשהגענו למטה...עייפים .ומסטולים..לא האמנתי המתינה לנו ריקשה בסוף העולם הזה.חייכתי ואמרתי לצביקה .אתה מאמין...ואז הוא צחק ואמר.............אתה יודע מה.?הודו כ ל פעם.מפתיעה אותי מחדש.......ועפנו משם.
(סיפור זה נצפה 1,565 פעמים)
