הרבה אנשים שפגשתי בחיי .שואלים אם אני אומן .זמר.צייר.פסל.האמת שלא.למרות שהייתי בחברתם של כל מיני כוכבים למינהם..בזמן האחרון הרבה במונית .מופתעים שאני בכלל נהג-מונית.עברתי הרבה בחיי הקצרים.....אני לא מת על העיסוק המוזר הזה.שאני נימצא בו כבר שנתיים.מעדיף לשבת לקרוא לצייר..אבל יש בעבודה הזאת קטעים בלתי רגילים.אנשים מוזרים.יציאות של נשים מוזרות.סיכונים.אבל מה שטוב שאני תמיד נייד.עכשיו אני בפלורנטין .הופ עוד מעט בבבלי.והופ פתאום ברמת השרון..ואז הטריפ הכי מטריף שלי.לראות בזמן הנהיגה.מסלון ביתם של האנשים.טלויזיה דלוקה.ושני אנשים שמביטים כמו תוכים על המסך..ולצחוק לעצמי..אני מתגעגע לימים שעבדתי בעיתון הארץ.לימים שרכבתי על אופניים נטול דאגות.לימים שהייתי על הגג שורץ בלי מעש...לימים הרחוקים בתחילת דרכי כגיגולו..........יבוא יום ואהיה בתחום האומנות....ואעזוב המונית ואשמח לי שוב........
