עמדנו שנינו בוהים .ותוהים...
מביטים על הקירות המלוכלכים..
אוחזים בכוסות הקפה ...
שנינו ממתינים ..
השתיקה קשה לפעמים...
ואז היא זורקת...
מה נשאר לאדם?
זכרונות?
ילדים?
אכזבות?
שתקתי .ידעתי שאין מוצא..
ואז זלגה דימעה מעינה..
כמה עוד אפשר לזכור היא שאלה?
כמה ילדים כבר אפשר להביא...?
אנחנו עטורי אכזבות..
שתקתי.והרהרתי..
הבטתי בדגים שבאקווריום..
מה להם יש?שהם קופצים?וממתינים לאוכל?
הם זוכרים בכלל?
הם מאוכזבים..
ניגשתי מולה.
אחזתי בידה.
ואז צחקנו  שנינו ללא שום סיבה....

(סיפור זה נצפה 1,376 פעמים)

לסיפור זה נכתבו 1 תגובות     [ להוספת תגובה ]