אני שידי נעצרה , ממחוזות הפטיש,ומחרוזות ליבי הינם שוב מדלגות,כחול בעיניך לא אמר לי עדיין כלום
אולי טיפת הרוח ,אולי טיפת יצר שוב היא כשהוא.. דבר לא כול כך רע
אך בעצם מרע צומח טוב, כשאת מביטה באפור הכהה בשילוב כול הטבע המושלם לבן מרכך את שמלת השבת שיורידו כבר עלינו אור
אמרה לי הגברת ובעצם ללא מילים זזנו באוטובוס שחוק "איזה תקווה ואיזה נעלים (יפות הם ברכיים )
אין לנו פתיתי שלג על מרקם הכסות,רק לקרוא שורות מכתביי המרומים שבין היתר יחזיר לנו חיי אמת, ועד אז בך אתנשק
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 10/10/2010
(סיפור זה נצפה 1,674 פעמים)