היה לנו אצבע רופפת מתוחה, נסחפנו באור שכזה לא היה לנו סיכוי, שיר שאהבנו דקלמנו אחד את השני,סערנו את הדור הבא נשארו מחשבות לעיתים ממש רחוקות מעניין מה עושה השני עכשיו ? אחד בחוץ השני בפנים אף אחד לא מפספס מדרגה החולי התרופה היחידה, כמו הקפה השחור נתחיל עוד בוקר עגום , החוטים משכו בנו כמו מטוטלת ,הלמנו את בסיוט ובבד בבד השגנו משהו ניצחי נשבור את הלב כל אחד את שלו כל אחד בחרסינה
והתמונות זזות לא זזות, נערת התופי רוצה שאחיה מבטה שורף אותי בשדות האירוסים חבל שבאתי ללא הפועם מה?
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 20/11/2008
(סיפור זה נצפה 1,740 פעמים)