זה היה טפטוף שאיחר לבוא בימי חושך,בלילה ספונטאני מתכוונן אחרי מגע זהיר בספסל אחורי בקולנוע ומבטים בהשתקפות אורות המסך,הצחקתי אותך בדיעבד ידעתי שתבכי כשאראה לך קבלה שאני אפילו לא של עצמי,יצאנו בשקט שנתן לנו אלוהים,"תלווה אותי" ביקשת ומשכת זמן שאדע שיש בנינו משהו שאת לא היא ואני עוד אכיר מרשם הסגידה ,המרפסות הפיגו אור מהבהב ,חום ביתי הקורץ לנו מבחוץ,והרוח שמנשבת בשערך הפיקה ליטוף מתנגן בתמונות של עוברים ושבים, פרצופי לילה ומבטנו אטמו רעשים של תנועה,ידיים פורטות פסנתר עצרו נשימתנו מבניין הרגש טיח רטוב מתקלף,שם אומני הרגש מסתתרים מהעונג הבא ,עינייך נעתרו לבקשתי לדמיין ,לעצום מחשבות מובנות גנים התחננתי רק לדקה לצלילי הפסנתר,ואני עצמתי ואת אחרי,ראשך אף הזזת לצד וכיווצת שפתיים ,והשניות ארוכות ,,,,והמנגינה רוקמת,כשפתחת את עינייך אחרי זמן מה מצאת שאת לבדך.
וזאת לא הייתה בדיחה .עליתי באוטובוס חזרה לפחד שלי עכשיו ספרי לי למי התכוונת לנופף לשלום?
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 05/09/2008
(סיפור זה נצפה 1,711 פעמים)
