אף אחד לא ידע אותי שוב,
הוא הלך בהסכמה,
נשאר צליל שנוגע בארבע קירות, של דממה,
אורזת זיכרונות, בארגזים,
הוא עוזר לי כאלו יוצאים לטיול ותכיף חוזרים,
הגבר שהיה לי, לקח איתו את הנשיות שלי,
פיסות עפו מהמרפסת,
יורדת במדרגות לא ממהרת יורדת כדאי לעלות,
הקול שבוקע מגרוני ,
מפרי הרחם, ממצולות החשק ???איבד טון ,
פעם זה היה תחושות
היום לכל מילה צפות זולגות דמעות שלי באמת מלוחות ,
ככה זה שכותבים שירים ,
זה בתוכנו עמוק מבפנים ,
לשם הסירה מושכת אותך באין צורך לרוח,
את ציפור שפורסת כנף ,
קשה לך לחשוב על חזרה לאותו מסלול,
ולדעת ,
ששוב זה לא קיים שוב אני לא שם,
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 17/01/2008
(סיפור זה נצפה 2,054 פעמים)