ספר לי מה רואות עיניך בעיניי (סומק נמרח כובש את שפתיי מלנשוך )
אמור לי מה אני משדרת בזמן שהרוח מפטרלת בי (ואני אין אני, רק קצת מקובע באותו רגע ,גם אני רוצה לזנק לקו המפטרל, עוצם אישונים כאשר מבטי זועק)
חבק אותי בעוז , תזיז את העננים,כבשים לבנים בוכים לתוך כתפי
אותה הילדה ותמיד של אבא של מישהו ..
גם חברה שלי מפחדת ללכת בחושך אליו. אל מנורת הלילה גם היא קורצת כדאי להיכבות ,
לאהוב מתחת לסדינים איתך ,איתו המילים שלך משקות באמת כמו אימא של פעם ..ואת כזאת שנהנתה יותר כשהוא ממלא אותך מחריש גומר מפרפר בתוכך מכור אליך ,מילותיך נוגעות אלו שלא נאמרות בקול...
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 30/07/2008
(סיפור זה נצפה 1,668 פעמים)