כמוני מנסה , להתדפק על דלתות מהודרות ,לחפש פשר ומהות בעציי אלון, ובאילן ברוש,דקל שקד, חרוב , צפצפה שם חרטתי את שמי בשמך,
במסמר שעשה לי יבלות ,אבל הצלחתי גם להוסיף לב בחצים מרחקיי לכת .
בצבעיי פסטל מבעירה את הטקס שבננו, גוונים כאלו בשערך ומבטך חודר בעוד שכבת עץ ישנה ,
מניחה את ראשי בין חמוקייך המלאים ברוך, בין 4 קירות קודחת בחום , ואני נשאב אליך ככתם ורוד,
שמעתי אותך אומרת מול הראי באמבטיה בזמן האיפור שזה מרגש להתכונן ולו עוד פעם לנסות , אולי לא באמת רק החיוך שלך הסתיר את הכאב ,
רק שם כדאי לנו לחיות אמרת, רק שם אנו באמת חיים כאשר אנחנו מחזירים עודף יותר ממה שצריך , כמו הנתינה לילדנו , כמו האהבה שאינה מתחשבת במחוגים בשעון . תאריך מתקלף ,
גוף לגוף נעוף בסילון מסחרר, בערנו בחום ההקרבה ,
המון דברים לא ידענו אחד על השני אולי בבוקר החדש נשפשף רבד בכפית סוכר ,
עוד בקפה וסיגריה האור טס מבעד לתריסים חימם לנו את השכל ,שולחן ומטבח ,אוחז בכף ידך מבטי בעינייך מבקש מה שמילים לא יכולות לבטא
בחלוקך אני מתחבא, האביר שלוחם בחושך,
אולי באמת שיננו לא צריכים יותר מיזה? ואולי זה הכול באותו רגע .......ברגע הבא אני כמוך.