עכשיו אני נזכר, אני חושב כשאהבתי בך היום.
מחקתי את הרזומה שלך, נשארתי המום, התרשי לי?
בלובן פנייך נפלתי כשחר שחור צנום,
ועוד נזכרתי כי לא אכלתי,
ואת נעלמת בחשכת השמש,
קשיו השארת על שולחן האבל,
אני לא מוכן לאבד את זמני, רוצה אותך, התרשי לי?
אין לי אפילו סבלנות לרשום לך פתקים,
גם אני עכשיו עם אחרת, מתאמן לקראתך,
זה כתוב בספר שממך, ממנו, אביא את האור,
זה שמחבר אותי אלייך, אל היקום ושוב אלייך,
הגם שהיא מתפשטת אותך אני לובש.
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 07/11/2009
(סיפור זה נצפה 1,683 פעמים)