החפצים בביתי לא כול דבר במקומו וליבי אינו הולם ,
מוסיקה ברקע משכבר הימים, זוהר זועק את סילסוליי ,
גם הקסדה שלך ... ידיי אינם סוגרות, לא בששות לעזור, אך מבטי עדיין זועק לעינייך ,קורא ומכור לך לכולך.
גם חברי הטוב הפסיק לנחם את עצמו,
באותם הברושים כבר הפסיקוך עקבותייך להלך,
אני זוכר אמרת לי כשההינו מעורטלים בחדווה ללא מזגן -שמזל שנשארו לנו מחשבות צלולות ,
רק הטלפון כשמצלצל מזכיר לי שזה לא את.
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 19/11/2009
(סיפור זה נצפה 2,187 פעמים)