מרווה אותך ,
מתעטף בך ולוחץ בדדיך עד איבוד חושים,אני מכאיב לך,במקומות רגישים,בד בבד מדגדג אותך לאלפים רטטים,מנגן על גופך שיר בתוך פרי תאוותך,לומד את מחרישי,השתוקקות,בשבילי צמרמורותיך, בהם רוחש,וגועש נוגס בישבנך מפלח לבבות לשניים,כשאת מבליטה את הנשיות,אני נזכר בחוסר התמימות,את מרשה לי הכול.ולי אין גבולות,ולשוני לטעמך מתמכרת,במיצי תאוותך כאין אחרת.חודר הוא לתעודתך וסיפוקך עדך
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 08/01/2008
(סיפור זה נצפה 2,037 פעמים)