את לא יודעת על קיומי ,בין תלתלי העשן ,ערפילי הזה,שכזה ' בהיותי לידה מרחק לחשוש קרוב מתמיד, את משתקפת בצידו השני של הזכוכית,באותו קפה שמסמל לנו אותו דבר, אני רץ בזחילה אל מעבר לעומק נשמתי,ומוציא ומכניס אורות כאלו נרנחי,שגם לך יתנו סיבה לחיות,לקחתי את האודם הפיתוי האדום וציירתי לב מול עינייך ושינניו כול אחד בצד השני של הזכוכית , באותו בית הקפה אני הארומה ,והעזתי לברוח
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 09/01/2008
(סיפור זה נצפה 1,972 פעמים)