רגליי, לקחו אותי הרחק,

 הרגע שלי לה לא נדם, 

המסע ממשיך , ואני עוד איתה, 

לאן שהולך, התמונות צפות על גדות הנהר, 

מחזירות אותי, אליה עד לנשימותיה, 

לו רק לא הייתי יודע ,

להרגיש, עוטפת אותי בזרועותיה,

שומרת עליי בשנתי,

 בי מביטה תחת חיקי,

תחזירו אותי, לאן שהלב שולח לי רטטה, לעימקי נשמתי,

תהיי לי את ההד שלי ,

אלו עיניי שזורחות, שעיניה בעיניי מביטות,

מפשילה מבט ,שביקשתי לנסות ,

צוחקת לעצמה, מדמיינת נסיך בלי אגדות ,

מסעיר אותה ים רק באהבה למלא,

 בוודאי יודעת שאם הייתי יכול, אלייך הייתי שוחה 

אני שניסיתי הלב שידע אותי מזמן,

חשבתי, עלה כייף לו לשייט בין כולם,

רוח הפחד ,הניחה אותי במקומי, בזמן עבר,

רוח קלילה, דיגדגה אותי לעיתים,  

רוח הלחימה שבי, נכנעה לגעגוע לגבעול,

רוח סוערת , מספרת שהעלה באוויר, קצת יותר מדי בשלכת,

רוח שורקת כאשר עלה, 

  מבקש לנוח ליד  פרח חמנייה בשדות מבצבצת 
כותב לך בוורוד, ממשיך עוד , לרפות ביוד,

את  אשר אין לעמוד ,

 היה יותר מריגשי כבוד.,

שמרתי אותך בסוד, שהלכתי לעבוד,

 כל  דקה שעברה ,רציתי עוד,

אך  לך  היה סוד, אהבת להיות בין שלושה גברים,

 שלך נגעו , .באותו רגע בכל  החורים ,

שנועדו לי ולזרים .להיות יותר אכזרים ,

לגמור לך  בפנים,להדביק לך תריסים .

ללכלך לך  את  התחתונים, להצליף  לך בישבנים ,

לקרוע לך הבגדים ,יחס של אדונים ,

לשון של דיגדוגים, כמו כיבשה בין סוסים, ,

מביט בשקיעה שאליי סגדה,