יש לי בעיה אבל חדשה, פירפור קל בהיותי נזכר בך, לא יודע זה לא ממש פייר
להיות תלוי במבטך, גם המילים שיהיו בריאות בקושי יוצאות .
בין עצים אנו מטיילים בדמיוני, את מקלפת אותי בשכבות האיקליפטוס.
אצטרובלים על הקרקע מזכירים סוג של נעורים,
פרח בשערך מבצבצץ, נעצור להתנשק שפתייך מבשרות את לידתי,
ומשם לאין<? אני מרשה לעצמי וגם לו ללכת לאיבוד.
אל תהיה כבד את אומרת, למרות שבזקני שערות לבנות מהולות בג'ינג'י
ואת בג'ינס מלחיץ את אצבעותיי הזוממות.
שוב אני רוקע בקירות הישנים, עינייך חתכו לי החבל האחרון, נופל לתהום אהבה.
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 13/11/2009
(סיפור זה נצפה 2,087 פעמים)