חושך וקפור נעתקו מין האור ומצחך אינו שלו ,
מבקש מאיתנו להילחם ומראש להיכנע ,
חדרתי אלייך במרחב שאינו מוגן, בביתך דשא במרחב שאינו עצום,
בלבבך מרחב באופק היקום ,
כולם יושבים במקלט החשוך אבודי עצות ,
זה לא חוכמה ללכת לבד ,
אז קרבתי אליך בכדאי להרגיע נשלחתי אלייך,
ואת עצמי בבועה תוך כדאי להושיע ,
המסת קליפותיי בחום אימאי , ירדתי כמו שלעולם,
מרדימה את הילדה ,
באותו זמן אני נזכר כשאמרנו שנהיה בקשר בערב כול אחד חושב ואין צלצול, ויש עונה...
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 25/11/2009
(סיפור זה נצפה 2,845 פעמים)