הדברים משתנים במהרה,
הזקן שלנו אומר שהזמן נהיה סמיך,
יש משהו כשאנחנו אמורים להספיק עליות וירידות בשפה שלו.
ואני אמרתי אולי יש לנו הכול, והכול ובכול זאת,
ללא כלום מרגישים ריקנות, ואת בהדרך ותבונתך האימהי,
תלבישי לי נשיקה שלא ראיתי בסרטים .
סבתא שלי, הייתה אוכלת את התפוח עם הקליפה,
ומשם אני אמשיך לסלסל באוזנך, לאייש את המוצב.
אכוון לעבר נוף המדים הירוקים,
חוזרים אליי כמו התאילנדית שנתנה לי להיות הגבר הזה.
אז אתן לך להמליך אותי כנער החצר,
אשלח בך חצים מורעלים, ותרגישי דבש טהור.
באתי אלייך כשחקן אמיתי, נשענתי לך בסלון בכול הספות,
הטלתי מימי בכול הטריטוריה, שרטתי לך את ההיגיון.
ואת תשטפי כלים בשמחה עליי את חושבת.
וביני לבין עצמי אודה כי נתת לי סיבה לחיות.
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 05/11/2009
(סיפור זה נצפה 1,768 פעמים)