את יו'דעת לזרום , והמר6אה מאשרת אל תפחד,ואין שוב דבר ממש מוזר ל א מוסבר, כמו אותיות שחור בלבן מוצק, ראיה נוכחת, כמו מים בירוק גואש צועקת תקרע אותי. ואני אאסוף את שברייך , לא פרח בצוף אלא כחול עמוק ,כמו הבנים, דומה לבנות קטנות והסוטול הזה חושב קדימה ,מטפלת מטפחת את הקושי שמנצח ללא פחת כאילו צוחק בדמעה ,מרחפת מדפדפת ההייתי שם אין מוזר כולם נסחפים בדיוק מעדעד
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 09/01/2008
(סיפור זה נצפה 1,754 פעמים)