עטוף בשכבות של דמיות מחיי,
תווי פנים באופי טובלים,
השפיעו עליי ,
לא עצמתי עניים,
לא ידעתי עדיין ,
שטוב ורע לא נופל משמיים,
לא עצמתי עיניים,
שפתיים מדברות ,
גוון קול מטביע התנהגות,
ממלא כל טיפה נשרה,
עלה ברוח נופפה לתמימות ,
כעת כולי לבוש בדי הגנה על נפשי בתוך גוף,
נשארו טיפות בודדות,
לא ספוגות, בייאוש
עניי בפני מביטות באנשים,
שלוחשים בחיי ,את ראשי לא הזיז הצידה
יש בי עדיין תקווה,
שאחת מהן תיכנס לליבי פנימה,
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 20/01/2008
(סיפור זה נצפה 1,991 פעמים)