השכן השקט חיוכים ובדיחות הדעת,
רכילות הייתה פגה באוויר החווירה ליד האמת.
רחמים שטפו בידיי ההמון,
אבק שיקר גם אותי,
ירדתי להיכן שהייתי צריך,
גם רכותך נעלמה,
כי לא זכיתי להרגיש,
חבריי נותרו כתמונות ובעיניי פוסטרים,
רציתי לפרוק ולא ידעתי למה,
רצתי 10 מטר נפלתי בידיי הבוזזים ,
מילאו את דמי בכחול,
זעקות השירה תמיד נגעו בזמנים מיוחדים,
לבשת תכלת,
פרחונית שמלתך נושמת רוח.
פנייך היו לבנות הבהירו את האטימות,
משכו אותי מהפינות האפלות,
לא פחדתי לשמוח איתך,
זרמתי ערבבתי את עולם הדמיון והמציאות,
תרפטי קלפים, מילאתי אותך,
הצתתי צוהר לנשמתך, רותקנו בכול המעלות
והפיכתם כיחדיו,
נגעתי בגופך ככול הפנטזיות והסטיות ,
וגם כמו החברה שלא תהיה לך,
נכתב על ידי
פנדור בן המלך, גבר בן 51 מרמת גן, בתאריך 30/10/2009
(סיפור זה נצפה 1,711 פעמים)