בסיטואציות רבות בחיינו, בעיקר סיטואציות הקשורות באהבה ובהתאהבות (אבל לא רק), אנו נסחפים לתוך "מלחמת עולם" בין ה-"רגש" לבין
ה-"היגיון". פעמים רבות, אנו מוצאים את עצמנו מובלים ומונעים על ידי
ה-"רגש", תוך כדי כך שאנו זונחים את ה-"היגיון" ולעתים אף מאבדים אותו לגמרי. לדוגמא: גבר מתאהב באישה בצורה אבסולוטית, ממש עד עמקי נשמתו (או ההפך). ה-"רגש" אומר; "לך על זה עד הסוף ואל תרפה, גם במחיר של 'להשפיל את עצמך' ואפילו שאתה יודע שהסיכוי להיפגע הוא גדול מאוד, עד אשר תצליח לכבוש את לבבה, וגם זה לא מובטח לך בכלל!". ה-"היגיון" אומר; "אתה מאוד חפץ באישה זו, אבל בתוך תוכך אתה יודע שהסיכוי שתהיו ביחד הנו כגודל הסיכוי שמחר יהיה שלום בעולם (כלומר, סיכוי אפסי). אז אל תבזבז אנרגיות וכוחות לחינם, תוותר הפעם וזכור כי ישנן עוד אהבות רבות, ובבוא היום, גם אתה תזכה למצוא את האהבה הגדולה והאמיתית שלך!". נשאלת השאלה: למי אנחנו צריכים להקשיב?
או במילים אחרות, לפי מה אנחנו צריכים לפעול, לפי ה-"רגש" או לפי
ה-"היגיון"? או שזה תלוי בסיטואציה בה אנו נמצאים?
ועוד משהו קטן: הידעתם שאהבה זה ראשי תיבות של אין דבר העומד בפני הרצון (אמיתי לגמרי)?
שבת שלום לכולם!
(סיפור זה נצפה 5,219 פעמים)
