פגשתי אותך לראשונה בחנות קטנה.
אני מודה שנדלקתי בך ממבט ראשון.
אמנם היית מלאה, אפילו די מלאה, אבל מאוד מושכת. והריח שלך, אויייי הריח שלך, איך אני יכול לשכוח אותו, הוא עדיין נשאר בנחירי אפי.
אני בדרך כלל בחור שקול ובטח שלא חרמן, אבל לא יודע מה קרה לי? איך שראיתי אותך, פשוט הטרפת אותי, לא יכולתי להסיר ממך את עיניי, וכל מה שחשקה נפשי זה להסתער עלייך, לחבוק בחום את גופך המלא, לחוש את טעם שפתייך שבטוחני שהיה כה עסיסי ונעים לחיך ובלי בושה לתת לך ביס גדול של אהבה.
ואז בבת אחת, הכל התנפץ לרסיסים, כאשר הבנתי שאת כבר שייכת למישהו אחר. כשראיתי אותך בזרועותיו, לבי נשבר, כי ידעתי שאין סיכוי שאראה אותך יותר או שתהיי שלי אי פעם.
אין לי עיניים גדולות ובטח שאני לא קנאי, אבל באותם רגעים רק רציתי לחטוף אותך מידיו ולברוח איתך למקום הכי רחוק שרק אפשר, ואז, כשאנחנו לבד, רק אני ואת, פשוט לשאוף את הריח השלך ולהתענג ממך.
חזרתי הביתה עצוב כל כך, כשהריח שלך, אויייי הריח שלך, מלווה אותי כל הדרך ולא מרפה ממני לשנייה, והתמונה שלך נמצאת למול עיניי עד לרגע זה...
אויייייי, מה עשית לי?
לאפה יקרה שלי [שווארמה]...
כל כך קשה היה לראותך בזרועותיו של מישהו אחר...
