רוז שלי, ילדה יפה עם חיוך מלבב,
איך הצלחת לחדור עמוק אל הלב,
כשמך כן היית, פרח מקסים ומלבלב,
מלאכית קטנה שכל בן אנוש היה אוהב.
רוז שלי, איך גדלת בעולם אכזר ומנוכר?
צמאת לאהבה וחום, אך ביתך היה כה קר,
איך לאלה שהביאוך לעולם היה לב עקר?
ואיך יכלו הם לוותר עלייך, אוצר כל כך יקר?
רוז שלי, לו רק הייתי יודע, לו רק הייתי יכול,
להחזיר את הגלגל לאחור ולשנות את הכל,
לקחתך אל מעוני ולא לתת לך יותר לסבול,
ובשתי זרועותיי לעטוף אותך בחיבוק חם וגדול.
רוז שלי, לו רק הזדמנות הייתה בפניי פתוחה,
הייתי בשבילך אב ואם, ואפילו משפחה,
הייתי דואג שחיוכך יהיה חיוך של שמחה,
ומוחה משתי עינייך הרכות כל דמעה מלוחה.
רוז שלי, לבי בוכה עלייך, גופי עטוף יגון,
ואני נשבע לך, ילדה קטנה שלי, בזו הלשון,
שלא אשכח אותך לעד, עד יומי האחרון,
כי שמך "רוז" חרוט אצלי עמוק בזיכרון.
אז נוחי על משכבך בשלום, ילדה חמודה,
ורק שאלה אחת קשה תישאר לעד כחידה,
כיצד ילדה אשר מרחם אם חם ומגן נולדה,
מסיימת את חייה הקצרים בתוך מזוודה?
(סיפור זה נצפה 5,329 פעמים)
