נקודת מבט של ילד קטן - סיפור אמיתי...
הרי לכם סיפור אמיתי שקרה לי, ולדעתי, הוא כל כך מקסים ומיוחד:
יום אחד, טיילתי לבדי בכסא הגלגלים החשמלי שלי ברחובות עירי ראשון לציון. חציתי את הכביש באור ירוק והגעתי לאי תנועה. הרמזור השני היה אדום, אז המתנתי על אי התנועה. לידי עמדו אישה ושני ילדיה: ילד כבן 5 וילדה כבת 4. הבחנתי שהילד נועץ מבטים אשר התמקדו אך ורק בי, עיניו לא משו לשנייה ממני ונעו באיטיות מקודקוד ראשי ועד לכפות רגליי ובחזרה כמו בודקות בדקדקנות כל פרט ופרט בגופי, ככה מספר פעמים. כמי שרגיל כל חייו למבטים מהסוג הזה (במיוחד אצל ילדים), חשבתי לתומי שהילד הקטן הזה נתקל בפעם הראשונה באדם נכה היושב בכסא גלגלים. לאחר דקה תמימה בה עיני הילד הקטן בחנו אותי מכל הכיוונים והזוויות האפשריים, הוא פנה לאמו ושאלה אותה בזו הלשון: "אמא, למה יש לו כיפה על הראש?"...באותו רגע, רציתי להעניק לילד הקטן הזה את החיבוק הכי גדול בעולם, כי הוא העניק לי את התחושה (גם אם הוא לא התכוון לכך) שחוץ מהכיפה שעל ראשי (שמנקודת מבטו זה הדבר המוזר בי), הכל אצלי בסדר גמור ואני אדם רגיל לכל דבר, וזו הרגשה שאין לה תחליף...
(סיפור זה נצפה 7,590 פעמים)
