היום חל
"יום המשפחה" או בשמו הנוסטלגי והיותר מוכר:
"יום האם".
בראשית דבריי - אני רוצה לשלוח מכאן את החיבוק הכי גדול שיש לכל האימהות באשר הן. מגיע לכן שיוקדש יום אחד בשנה אך ורק בשבילכן. אתן עמוד התווך של המשפחה, אתן העוגן של הספינה המשפחתית ובלעדיכן שום בית לא יכול להיות שלם ומאושר.
עלנה והצלחנה, תחזקנה ידיכן ורק בריאות ואושר יהיו מנת חלקכן ורק שלווה ונחת תשבענה ותרוונה משפחותיכן. אמן כן יהי רצון!!!
לי, באופן אישי, היום הזה מאוד קשה ועצוב: כפי שידוע לכם, לי כבר אין אימא [אמי ז"ל הלכה לעולמה לפני 3 שנים וחצי]. לשמוע את צמד המילים
"יום האם" גורם לי צמרמורת רבה וכאב עז, להסתובב בין החנויות ולראות ילדים קונים מתנות לאימהות שלהן עוטפות אותי בעצב ובקנאה [לי כבר אין למי לקנות], לשמוע את המשפט "מה כדאי לקנות ליום האם?" מרחף מעל חלל האוויר מותירות אותי מתוסכל וחסר אונים [בשבילי המשפט הזה כבר לא רלוונטי], לשמוע שירים על "אימא" מתנגנים מעל גלי האתר צובטות בחוזקה את לבי ומעצימות את הגעגועים שכבר מזמן גדשו את שאותיהם. כן, ככה זה כש-"
יום האם" הוא ללא אימא!!!
דבר אחרון והכי חשוב בעיניי -
אין דבר יותר יקר בעולם מאימא!!! אין כמו אימא!!! אין כמו אהבה של אימא!!! אין כמו דאגה של אימא!!! אין כמו האוכל של אימא!!! אימא זו אימא זו אימא!!! אלה לא סיסמאות או קלישאות, אלה דברים כל כך אמיתיים אותם למדתי וחוויתי על בשרי במשך 32 שנה, ולצערי הרב, ב- 3 שנים וחצי האחרונות, אני לומד אותם בדרך הכי קשה, הכי כואבת והכי מייסרת שיכולה להיות לאדם.
אז שימרו על האימהות שלכם/ן מכל משמר ועל תוותרו/תוותרנה עליהן בעד שום הון שבעולם!!!
חג שמח, אימהות יקרות ואהובות!!!
