אני רוצה לשתף אתכם בתופעה די שכיחה שאני (ובוודאי עוד אנשים רבים במצבי) נחשף אליה לאורך שנות חיי (עוד מעט 35), הייתי מכנה אותה: תופעת ה-
"מדהים!". במה מדובר? אנשים שנחשפים אלי ואל מצבי בפעם הראשונה (חשוב לציין, כי אין מדובר באנשים מאתר נפלא זה, אלא אנשים בכלל) ומגלים התעניינות בי ובאורח חיי, מוצאים עצמם די מופתעים ולעתים אף המומים לנוכח מסלול החיים שעברתי ומאורח החיים שאני מנהל כיום, ולרוב משתמשים במילת הקסם:"מדהים!". להלן מספר דוגמאות בולטות: "מדהים!" שלמדתי במסגרות חינוכיות רגילות וסיימתי עם תעודת בגרות מלאה בממוצע גבוה, "מדהים!" שרכבתי על סוסים והגעתי להישגים אדירים (4 פעמים אלוף הארץ ומקום חמישי בעולם), "מדהים!" שאני עוסק בספורט (שחייה, טניס שולחן, רכיבה על אופניים והתעמלות), "מדהים!" איך שאני כותב והשירים שאני כותב (הגדילו לעשות אנשים שקראו שירים שכתבתי ושאלו אותי שאלות כל כך מוזרות כגון: "אתה בטוח שאתה כתבת את זה?" או "תגיד את האמת, מי עזר לך לכתוב את זה?" או "מאיזה ספר העתקת את זה?"), "מדהים!" שאני קם כל בוקר ויוצא לעבודה (במקום כמו עיריית ראשון לציון), "מדהים!" שאני מנהל אורח חיים וסדר יום רגילים לגמרי, וכהנה וכהנה... מצד אחד - כאשר אנשים שומע את המילה "מדהים!" ורואה את ההפתעה בעיניהם של אותם אנשים, אני אמור לשמוח ולהיות גאה בעצמי (זה די הגיוני, לא?), אבל אם להיות כן עם כולם, אז אודה ואתוודה שההפך הוא הנכון, כלומר, כאשר אני שומע את המילה "מדהים!" ורואה את ההפתעה בעיניהם של אותם אנשים, אני די עצוב מסיבה אחת פשוטה: אם אנשים אלה כל כך מופתעים והמומים ממה שאני עשיתי ועושה עד כה, סימן שנקודת החשיבה הבסיסית שלהם הייתה שאדם במצבי לא מסוגל לעשות את כל הדברים האלה ומושגים כמו "אורח חיים תקין", "הצלחה" ו-"הישגיות" אינם נמצאים בלקסיכון של אדם במצבי. אותי זה מאוד מעציב!!!
חברים וחברות יקרים!
הצלחה והישגיות בחיים אינן עושות סלקציות בין אנשים ואינן קשורות למצב פיזי, שכלי או רגשי כזה או אחר או למגבלה כזו או אחרת, אלא אך ורק בשאיפה, בכוח הרצון, בנכונות, באי ויתור, ביכולת להתמודד עם כל מכשול, בנחישות ובהתמדה שטמונים עמוק בתוך האדם, וניתנת לו הבחירה החופשית אם להשתמש בהם או לזנוח אותם. אני בחרתי להשתמש בהם...
אסיים ואומר שאני מייחל בכיליון עיניים ליום בו אנשים יפסיקו להיות מופתעים ממסלול החיים שעברתי (כולל ההצלחות וההישגים), יקבלו את זה כמובן מאליו ויאמרו לי את המשפט הבא: "אתה יודע מה, צדוק? אנחנו בכלל לא מופתעים! אם אנשים אחרים יכולים להצליח, אין סיבה שאתה לא תוכל!!!". את המילה "מדהים!" שיישמרו להזדמנויות אחרות (ויש כל כך הרבה). דבר אחד בטוח - ביום הזה, אהיה אדם מאוד מאושר!
שתי הערות חשובות:
א. סיפור זה אינו נכתב מתוך כאב, תסכול או חולשה, אלא מתוך אושר, גאווה וחוזק נפשי.
ב. סיפור זה אינו נכתב במטרה לקבל מחמאות וסופרלטיבים, אלא אך ורק כחומר למחשבה.
המשך שבוע קסום לכולכם... 
