נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
צהריים טובים !
09 יול | 16:44
אורח [ התחבר/י ]
102 מחוברים
0 בחדר השיחה 
73 גברים, 29 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
ליד קבר הבן - לזכרם של חללי צה"ל ז"ל...

היא הביאה אותו אל העולם,
היא גידלה אותו בתוך קן חם,
טיפחה אותו כמו פרח מלבלב,
הייתה לצדו בשמחה ובכאב,
הוא היה בשבילה כל העולם,
טעם החיים, האושר המושלם,
גם כשנקלעה לרגעים של משבר,
הוא היה הכוח שלה להתגבר,
היא ליוותה אותו לאורך שנות חייו,
התינוק המתוק, הילד עם חיוך הזהב,
הנער המתבגר שהיה גאון בלימודים,
ועד העלם שאחז ברובה ולבש מדים.

כאשר הגיעה העת להתגייס לצבא,
הוא חיבק את אמו הדומעת ולה נשבע:
"הסירי נא כל חשש ודאגה מלבך, אמי,
אתקשר אלייך כל יום ואשמור על עצמי!",
היא התחננה: "שמור על עצמך מכל משמר!
כי מלבדך, אין לי כלום בעולם הזה, שום דבר!"
"לעולם לא אעזוב אותך, אמא!" הוא הבטיח ודמעתה מחה,
נשק לה בחום על מצחה ויצא לדרכו בשמחה.

היא לא ישנה לילות שלמים, בימים לא מצאה מנוחה,
ורק צלצול הטלפון ושמיעת קולו היוו לה אתנחתא של שמחה,
וכשהגיע הביתה בסופי שבוע, לבה התרוקן מהכל והפך שליו,
למראה הבן היחיד והאהוב, הגוזל שלה, הפרח המלבלב,
וכשהסתיים סוף השבוע והבן חזר אל הצבא,
כל הפחדים והדאגות שבו וחדרו אל לבה.

החודשים עברו ללא הרף ומהר מאוד חלפה שנה תמימה,
ואז ביום בהיר אחד, בלי הודעה מוקדמת, חרב כל עולמה,
זה היה יום שישי, היא בישלה מטעמים לכבוד בנה האהוב,
שיוצא לרגילה כל סוף שבוע ואמור בכל רגע לשוב,
והנה נשמעה בדלת נקישה חרישית וקלילה,
והיא רצה לפתוח את הדלת ולחבק בחום את גוזלה,
ובפותחה את הדלת, הבן לא עמד שם, אלא שלושה חיילים,
הם הודיעו לה שבנה נהרג בהיתקלות עם מחבלים,
היא החלה לרעוד וצעקה: "לללאאא!!!", עיניה מלאו בים של דמעות,
ולבה מיאן להאמין שאת בנה היחיד והאהוב היא כבר לא תשוב לראות,
"זה לא יכול להיות! אימרו שזו טעות!" היא התחננה בפניהם,
"זו לא טעות!" הם הודו וניסו להרגיעה, אך היא התמוטטה בין ידיהם.

מאז אותו יום ארור, החיים כבר לא אותם חיים והבית נותר ריק,
ורק התמונות של הבן היחיד והאהוב, התינוק המתוק, הילד הצוחק,
הנער המתבגר והמצליח והחייל האמיץ והנועז,
חוקקים בה זיכרונות כמו כוכבים בשמי הפז,
ומציפים אותה בים של געגועים ובמטר של דמעות,
אל גוזלה האהוב ואל חייה המאושרים שלא ישובו עוד,
ורק שאלה אחת מעיקה נותרה בחיקה ללא תשובות או הסברים:
"מדוע אנשים מסיימים את חייהם, והם רק בני עשרים?".

היא לא עזבה אותו כל חייו וכך גם לאחר מותו,
היא לא רוצה מאומה, רק להיות אתו ולחוש בקרבתו,
לכן היא יושבת שם כל הזמן, לילות וגם ימים,
בפריחת האביב, בשרב הכבד, בנשירת העלים ובשיא הגשמים,
ליד הקבר של בנה החייל, האדם היקר לה מכולם,
הפרח המלבלב שנקטף, הגוזל האהוב שלא ישוב לעולם...


(סיפור זה נצפה 5,818 פעמים)
לסיפור זה נכתבו 2 תגובות     [ להוספת תגובה ]
06/05/2008
06/05/2008
סיפורים נוספים של
30/04/2009
04/04/2009
31/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
01/03/2009
17/02/2009
29/01/2009
28/01/2009
18/01/2009
16/01/2009
13/01/2009
21/12/2008
19/12/2008
02/12/2008
27/11/2008
26/11/2008
08/09/2008
02/09/2008
27/08/2008
19/08/2008
17/07/2008
11/07/2008
11/07/2008
02/04/2008