את מביטה בי במבט עם סימני שאלה גדולים,
רואה מול עינייך אדם נכה היושב בכסא גלגלים,
ובעינייך אני נראה שונה כל כך, לא כמו כל אחד,
בשבילך אני "חידה", בשביל אחרים אני "מיוחד"...
אני מביט בך ומרגיש שאת רוצה אלי להתקרב,
אך איזו רתיעה בלתי מוסברת שוכנת אצלך בלב,
ובלי כוונת מכוון, את כמו בונה מסביבי חומה,
אולי זה "חוסר ידע" ואולי זו "דעה קדומה"...
לו רק היית מרשה לעצמך להתקרב, להכיר, לדבר,
היית מגלה את האדם האמיתי שבתוכי מסתתר,
ומבינה שהוא אדם בדיוק כמוך, אדם רגיש, אוהב וחם,
וכל מה שראית זו בעצם "תחפושת" שלא ניתן להסיר לעולם...
אז אל נא תחרצי את דיני רק לפי מראה עיניים,
הכירי אותי, עשי עמי משפט צדק, הושיטי ידיים,
ותביני שעם כל מה שיש לי, אני מסוגל המון לתת,
חברות מופלאה, רגעים של אושר, ובעיקר אהבת אמת...
