בקשה: לכל מי שמעוניינת לשוחח עמי דרך האתר (אפילו שיחה ידידותית בלבד), אני פונה אליכן בבקשה אישית: עקב המגבלות הפיזיות שיש לי, אני מקליד במחשב בקצב לא מהיר בלשון המעטה. אהיה כן עמכן ואומר שבתחילת כל שיחה (בעיקר - בשיחה הראשונה), אני מאוד מתרגש והיד קצת רועדת לי (אפשר להבין, לא?), לכן קצב ההקלדה שלי איטי, אך ככל שהשיחה מתקדמת (והשיחות נעשות רבות יותר) ואני מתחיל להכיר יותר ויותר את האדם שממולי, אני מתחיל להשתחרר ולהקליד בקצב הרבה יותר מהיר (כמובן, יחסית למצבי). לכן אני פונה אל כל אחת ואחת מכן בכל של בקשה - בבואכן לשוחח עמי (אם וכאשר), אנא תתאזרנה בהמון סבלנות וברצון אמיתי לדבר ולהקשיב (מובטח לכן לקבל זאת בחזרה ממני), זה ישתלם לכולנו! תודה מראש!
הערה: כמי שנלחם כל חייו להיות חלק בלתי מהחברה ה-"רגילה" והצליח (בלימודים, בעבודה, וכן כאן באתר), יודע אני שחלק מתהליך זה הינו לדעת לקבל ביקורת (כמובן אם היא ראויה ובלשון נקייה) ואין לי כל בעיה עם זה. לכן אל תחששו ואל תרגישו לא נעים, מי שרוצה לבקר אותי - מוזמן! אני לא חסין מפני ביקורת ואני לא פוחד לקבל ביקורת, קיבלתי ביקורות בעבר וכנראה שגם אקבל ביקורות בעתיד. עוד אומר שלפעמים ביקורת מראה על אכפתיות. היתרון בקבלת ביקורת הוא שאני יכול לעשות איתה מה שאני רוצה (לקבל או לא, להגיב או לא). דבר אחד בטוח - תהא הביקורת אשר תהא, אני אמשיך לדבוק באמת שלי ובצדקת דרכי!
הבהרה: כמו שאין לי בעיה לקבל ביקורת, כך אני לא רואה שום פסול בקבלת מחמאה או מילה טובה. יתרה מכך, לא רק שאני רואה צורך להודות לכל מי שעושה כך (ואין לי כל ספק בכנות דבריהם/דבריהן), אלא חובה מוסרית. אני חונכתי על ידי הוריי (ובעיקר - אמי ז"ל) על ערכים של אהבה וכבוד האדם, מעשים טובים והוקרת תודה - נהגתי בדרך הזו עד היום ואני מתכוון להמשיך בה בלי לסטות ממנה לרגע. אני לא מרגיש "קדוש מעונה" ואין לי כל רצון ועניין להיות כזה, אני לא מבקש שיעטפו אותי בצמר גפן או שינהגו בי בכפפות של משי, אבל מי שרואה לנכון להחמיא לי או לתת מילה טובה, תבוא עליו/עליה הברכה!
שבוע טוב לכולם!
(סיפור זה נצפה 5,522 פעמים)
