אני כותב לך מכתב, אל רחום ויקר,
כי יש מספר דברים שברצוני לך לומר,
ישנם אנשים שמביטים בי ועלי מרחמים,
לא מבינים מה עשה לי האל שבמרומים,
לצערי, הם לא יודעים עובדה אחת קטנה,
שאתה הענקת לי את החיים במתנה,
זה היה לאחר שנפגעתי בשעת לידתי,
הייתי צמח חודש וכבר קבעו את מותי,
אך אתה חוללת נס ודאגת שאתעורר,
ונתת לי בעולם הזה להישאר,
דאגת שפרי בטנם של הוריי לא ייבול,
הפרחת אותו מחדש והוא הפך לעץ גדול...

ומה עוד אומר לך, אל נורא וגדול,
מודה אני לפניך על שברכת אותי בכל,
בכוח להאמין בעצמי ולא לפחד,
ביכולת עם כל הקשיים להתמודד,
ברצון לעשות הכל כדי להוכיח לעולם,
שאני יכול להיות ולחיות כמו כולם,
בשאיפה ובאומץ לבצע דברים אינספויים,                                                        גם דברים שנראים לכאורה בלתי אפשריים,                                               במשפחה אוהבת ותומכת, הלב שלי, האור של חיי,
ובחברים אמיתיים המקבלים אותי ללא סייג ותנאי,
ועוד תכונות ומעלות אשר בהן ברכת אותי משמים,
אשר גורמות לי להמשיך בדרך ולא להרים ידיים...

וגם כאשר את אמי ז"ל, מתנתך הכי יקרה,    
החלטת, בלי שום אזהרה, לקחת בחזרה,
ואני נותרתי כגוזל פצוע, בודד בקן וחסר אונים,
וחשתי כמי שעומד במטווח ויורים בו מכל הכיוונים,
לא כעסתי עליך ולא פקפקתי בך לרגע אחד,
ועל זה, לא אשמור לך טינה לעולמי עד,
כי אתה היית בעזרי כדי שאוכל להתמודד ולהתגבר,
ולהבין שאמי האהובה נמצאת כעת בעולם טוב יותר,
ואחרי כל השנים שעשתה למעני הכל ונתנה את נשמתה,
היא מתענגת עכשיו בגנך ונחה את מנוחתה...

אז מה נותר לי לומר לך, אל חנון ורחום,
הרי ברכת אותי בכל ולא חסר לי מאום,
אך בכל זאת, שלח לי רק עוד ברכה אחת שלי חשובה,
אנא אלי, שלח לי את האישה של חיי וברך אותי באהבה...