הכאב של האובדן קשה מנשוא,

מחלחל בתוככי הנשמה,

כי את היית לי, אימא, עולם ומלואו,

ופתאום הכול נהיה שממה,

הצער של האובדן גדול כל כך,

מחבק בחוזקה את הגוף,

כי את היית לי, אימא, כמו גן מטופח,

ופתאום כל עץ נהיה כפוף.

הסבל של האובדן איום ורב,

בחדרי הלב מוצא מסתור,

כי את היית לי, אימא, כמו מכרה זהב,

ופתאום הכול נהיה אפור,

החיים עם האובדן משתנים כל יום,

כמו אנייה בים סוער,

כי את היית לי, אימא, אהבה וחום,

ועל אובדנך איך אתגבר?

ואת היית רוצה לראות אותי מאושר,

מתגבר על הכול ומתפקד,

רק אמרי לי, אימא, אמרי איך אפשר,

עם אובדן כזה להתמודד?