לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה דבר קשה מנשוא שאין לתאר,
זה לחוש איך הדבר הכי יקר לי בעולם,
כבר לא שייך לי, נלקח ממני, פשוט נעלם.
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה לגלות שחלק ממני פתאום חסר,
זה לחוש כאדם בלי לב, כגוף ללא נשמה,
זה לחיות בעולם ריק, מלא שיממון ודממה.
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה לשאת משא כבד שאת הגב שובר,
משא של געגועים עזים, כאב עצום, עצב רב,
ושאלה אחת: "כיצד ניתן להמשיך בלעדיו?".
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה להחליף דיסק: מ-"אושר" ל-"משבר",
זה לחוש איך הלב ספג מכה אנושה שאין לה מזור,
זה לרצות רק דבר אחד: להחזיר את הגלגל לאחור.
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה להבין עם הזמן שמוכרחים להתגבר,
כי החיים חזקים ממני וחייבים להימשך,
למרות שלפעמים קיים בי ספק אם אצליח ואיך?
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה לדעת עם כל הקושי לא לוותר,
להמשיך בדרך, לאחות לאט לאט את שברי הלב,
וללמוד לחיות עם החוסר, הגעגועים והכאב.
לאבד את האדם הקרוב ביותר,
זה להבין שהוא מעל, משגיח ושומר,
נמצא בעולם טוב יותר, מוצא שלווה ומנוחה,
ומצפה שאגשים צוואתו: להמשיך לחיות באושר ובשמחה...
את הקטע הזה כתב בחור שעבר את כל התהליך הזה...
(סיפור זה נצפה 4,952 פעמים)
