גן הסיפורים הקסום (בלדה למדור הסיפורים)
הערה חשובה: קטע זה (שנכתב מתוך כאב, דאגה ואכפתיות) נכתב על האווירה הכללית המתחוללת כאן ולא מכוון ספציפית לאיש כזה או אחר!!!
כאשר נפתח גן הסיפורים הקסום,
הוא היה ריק, לא היה בו כלום,
לאט לאט ניטעו בו עצי כישרון,
ופרחי אהבה וחברות נשתלו בו ברון.
עם הזמן, הגן גדל והתפתח מאוד,
והפך מקום מדהים שנעים בו לשהות,
מקום של הנאה, כל כך רגוע ושליו,
אחד שלח לשני נשיקה ופרח מלבלב.
חיוכים עפו לאוויר כמו ים של בלונים,
אחווה וכבוד ריחפו יד ביד כזוג יונים,
ניחוחות האהבה הציפו הגן בשלל בשמים,
והכישרון צץ מכל פרי באין סוף טעמים.
אכן, הגן הזה היה מקום קסום שכל אחד אוהב,
אחד ראה בו מקום מפלט, אחר מקום לניקיון הלב,
אחד ראה בו מקום לשתף בכאבו, אחר להפריח משאלתו,
אחד רצה פשוט להניח ראשו, אחר להביע אהבתו.
ואז ביום אחד, ככה פתאום, בלי שום אזהרה,
כשנכנסתי כהרגלי לגן, גיליתי ששורה בו רוח סערה,
אשר קטפה הפרחים ועקרה שורשי העצים מתוך האדמה,
ורוח השלווה הפסטוראלית הפכה להיות רוח מלחמה.
רוח הסערה השתלטה על הגן במלוא עוצמתה,
וגרמה למבקרים בו לאבד כיוון, עשתונות ושליטה,
להרוס את הגן הקסום ולהופכו לשדה קוצים,
לדרוך על כל פרח מלבלב ולכלות את פירות העצים.
איך אנחנו, במו ידינו, הורסים את הגן לאט לאט?
הגן שבעצם שייך לכולנו הולך ונכחד, ולאיש לא אכפת,
ואני מתהלך בין הריסות הגן והמראות קשים לתיאורים,
פירות זרוקים על הארץ, עצים דומעים, פרחים מפרפרים.
הלב ממאן להאמין, עצוב כל כך ומתמלא געגועים,
לאותו גן הסיפורים הקסום, השליו והנעים,
מקום שהיה תמיד פורח: בקיץ ובחורף, באביב ובסתיו,
מקום שהיה כולו שדה ירוק והפך לשדה קרב.
ורק שאלה אחת מחלחלת בתוכי ללא סוף,
כאשר רוח הסערה תפוגג לה ותחלוף,
האם ניתן יהיה להשיב לקדמותו את גן הסיפורים הקסום?
או שמא הגן הזה כבר לא יהיה ניתן יותר לשיקום...
בכאב רב, צדוק
(סיפור זה נצפה 5,197 פעמים)
