אנשים רבים מרחמים עלי בגלל מצבי ומשתמשים בשתי המילים הבאות: "איזה מסכן!".
אני מנסה להבין כיצד הם הגיעו למשוואות האלה שאדם נכה = מסכן, ושנכות = חיים לא טובים או לא יפים.
אפשר להיות אדם נכה ומאושר [למרות שיש אנשים השוברים את הראש כיצד?] - אפשר לשבת בכיסא גלגלים או להתהלך בעזרת הליכון ולחיות חיים נורמליים לחלוטין - הנכות לא מונעת מאנשים להתאהב, להתחתן ולהקים משפחה [מכיר סיפורים כאלה מקרוב], למרות שאין ספק שהנכות יכולה להערים קשיים בדרך ולהיות חוצץ בין שני הצדדים - יש בנכות דברים כל כך יפים ומיוחדים [למרות שיש אנשים שבטח ירימו עכשיו גבה]: האתגר, יכולת ההתמודדות, כוח הרצון, חכמת החיים, שמחת החיים והיכולת לאהוב ללא תנאי.
בשבילי אדם "מסכן" הנו:
- אדם, שלא עלינו, חולה במחלה סופנית שאין לה תרופה או אדם שהוא "צמח".
- אדם שלא מסוגל להתקיים בכבוד ואין לו מה לאכול.
- אדם שלא מסוגל להביע את עצמו, את רגשותיו ואת רצונותיו [אמי, עליה השלום, תמיד אמרה: "אל תבכה על מי שמת, תבכה על מי שהראש שלו לא בסדר!"].
- אדם שלא מסוגל להביע אהבה ולהיות חבר.
- אדם שלא מסוגל לחייך, לצחוק, או לחשוב [או לפחות לנסות לחשוב] בצורה חיובית.
- אדם שמסתכל לצדדים ומתחיל לבכות למה לאחרים יש יותר ממני? כלומר, למה הדשא של השכן ירוק יותר?
וכיו"ב........
לשמחתי הרבה, ועל כך אני מודה לאל יום יום, ביני ובין הדוגמאות הנ"ל אין שום קשר!!!
לכן אני פונה ומבקש בכל לשון של בקשה: "אל תרחמו עלי, אני לא מסכן!!!"
(סיפור זה נצפה 5,225 פעמים)
