חברים וחברות יקרים!!!
אני, צדוק, כותב במדור הסיפורים הזה מהיום הראשון לקיומו ועד היום. אפשר לומר שאני מוותיקי הכותבים במדור הזה!!!
היום, כשעשיתי "ספירת מלאי" לגבי סיפוריי בשבועיים האחרונים וגיליתי שאחוזי הצפייה אינם גבוהים במיוחד, ואפילו נמוכים, חשבתי לעצמי שאולי אני כותב "קצת" יותר מדי, והקוראים כבר "שבעו" מכתביי ומסיפוריי (מה שנקרא: "עייפות החומר") ומחפשים "משבי רוח" חדשים ומרעננים יותר. כל עוד הרגשתי שהכתיבה שלי תורמת למדור, המשכתי לכתוב. כיום, אני חש שהכתיבה שלי הולכת ונשחקת ונקראת פחות ופחות.
אי לכך, גמלה בלבי ההחלטה לקחת פסק זמן מהכתיבה במדור הסיפורים לתקופה מסויימת (ללא הגבלת זמן), על מנת למלא את המצברים מחדש, לאסוף חומרים חדשים ומגוונים יותר ולחזור בכוחות מחודשים ורעננים יותר. מבחינתי, אני תמיד שואף לעשות ולתת מעצמי את הטוב ביותר שאני יכול, וברגע שאני מרגיש שאני נותן פחות ממה שאני מסוגל לתת, אני לא מתבייש לקחת כמה צעדים אחורה ולפנות את "הבמה" לאחרים.
אני מאוד נהניתי להיות חלק בלתי נפרד מהמדור הזה ומכותביו. רכשתי את מעמדי כאן בזכות ולא בחסד. אני אוהב כל אחד ואחת מכם/ן בלי יוצא מן הכלל אהבת אמת ומאחל לכולכם/ן רק אושר וכל טוב, ובעיקר המשך כתיבה פורייה ומהנה!!!
אני אמשיך לבקר במדור ולקרוא להנאתי סיפורים ותגובות!!!
אז שלום ולא להתראות, ולציבור קוראיי ומגיביי הנאמנים - אני מבטיח לחזור ובגדול!!!
אוהב את כולכם/ן, צדוק
(סיפור זה נצפה 5,075 פעמים)
