מהיום בו את אינך, אמא,
בים געגועים אני שוחה,
וכל מי שמביט בי פנימה,
יכול לראות איך הלב בוכה,
לו רק יכולת לומר לי מדוע,
פתאום כה עצוב הוא העולם,
ואני כמו גוזל פצוע,
שאיבד את קנו החם.
מאז שנעלמת לי, אמא,
אני מתהלך כשה אובד,
מתקשה להסתכל קדימה,
מבלי להרהר ולפחד,
כי את היית לי עוגן כל רגע,
שמחת חיים ועולם מושלם,
אך כשנעלמת לי לפתע,
כל הטוב אתך נעלם.
ואיך בחוץ העולם,
כמנהגו נוהג,
ואיך בתוך תוכי,
אני קורא לך וזועק,
אמא, האם את שומעת,
זה אני שמדבר אלייך,
אמא, את בטח יודעת,
כמה קשה לי בלעדייך.
שיר זה נכתב סמוך מאוד לפטירתה של אמי ז"ל [לפני שנתיים וחצי] ומבטא בצורה מיוחדת מאוד את גודל האובדן של אמא עבורי. כמובן שהזמן מקהה את הכאב והזיכרונות הולכים ומתעמעמים, אבל לפצע שבלב ייקח עוד זמן רב כדי להגליד. יהי זכרה ברוך!
(סיפור זה נצפה 8,973 פעמים)
