שלום לך, חייל שלי, אוצר יקר,
זו אימא שכותבת לך מכתב,
הנך רק בן 19, עדיין גוזל,
וכבר נמצא עכשיו בשדה הקרב,
אתה נלחם על הבית והמולדת,
להשיב את השקט ואת הביטחון,
מנסה לדחוק את אימת הסכנה,
ולחשוב אך ורק על הניצחון,
"אל תדאגי, אימא, יהיה בסדר!
אשמור על עצמי, אני מבטיח לך!"
כך לי אמרת בחיבוק ויצאת למשימה,
כמו גוזל שביום אחד מהקן נשלח,
אך אתה יודע מה זה לב של אימא,
כל כך דואג לשלומך, לא מוצא מנוחה,
אני מנסה להפגין חוזק כלפי חוץ,
אך כשאני לבד עם עצמי, אני בוכה,
כל שנות גידולך, קיוויתי והתפללתי,
שלא ירחק היום בו יתגשם החלום,
שכשתגדל, כבר לא תצטרך להילחם,
ובמקום רובה תאחז בפרחי השלום,
אך החלום הזה נותר בגדר חלום,
והמציאות בה אנו חיים לגמרי שונה,
אתה נמצא אי שם בעורף האויב,
ואני כאן חרדה עם לילות ללא שינה,
לו הייתי יכולה להיות לידך עכשיו,
לכמה שעות, אפילו לדקה אחת קטנה,
לפרוש את כנפיי ועליך להגן,
כמו שעשיתי זאת שנה אחר שנה,
אך איני יכולה זאת לעשות וכל מה שלי נותר,
זה לפנות בתפילה לאל הטוב והרחמן,
שישמור מכל משמר עליך, פרח שלי,
ויחד עמך ישמור גם על כל פרחי הגן,
ואליך שולחת, חיים שלי, מאור עיניי,
חיבוקים, נשיקות, חיזוקים וכל שיש לי,
וממך מבקשת אל תשכח את הבטחתך,
שמור על עצמך, חייל שלי!!!
מוקדש באהבה רבה לכל האימהות של כל החיילים. מי ייתן והיושב במרומים יסיר מלבכן כל חרדה ודאגה וישיב אליכן בשלום ובמהרה את אוצריכם היקר והטוב, אמן כן יהי רצון!!! היינה חזקות, כולנו אתכן!!!
(סיפור זה נצפה 11,421 פעמים)
