האדמה בוכה - שיר ברוח הימים הללו
בנעליים גבוהות,
ומדים של זית,
עם כומתה על הכתף,
יצאו מן הבית,
חיילים צעירים,
שהלכו לצבא,
חדורי רוח קרב,
ומלאי גאווה.
הם שרתו בגבולות,
בשטחים ובלבנון,
חיילים אמיצים,
עם אופי וחזון,
הם כלל לא חששו,
נלחמו באומץ רב,
עד היום בו נקטפו,
נפלו בשדה הקרב.
האדמה בוכה,
ומזילה דמעות,
על ילדיה היקרים,
שכבר לא יזכו לראות,
בבניית התקווה,
בהגשמת החלום,
לחיות בזו הארץ,
בשקט ובשלום.
האדמה בוכה,
והכאב כה רב,
על כל החיילים,
שנפלו בשדה הקרב,
האדמה בוכה,
הצער כה גדול,
על כל המשפחות,
שטבעו בתוך השכול...
יהי זכר הנופלים, חיילי וחיילות צבא הגנה לישראל, ברוך לעולמי עד!!! 
(סיפור זה נצפה 5,638 פעמים)
