בימים אלה, עליהם אומר הפסוק: "עת צרה היא ליעקב", אני עד למראה מלבב ומדהים שלא הייתי מחליף אותו בעד שום הון שבעולם. אני רואה את העם שלי מפגין אחדות, הולך יחד יד ביד ועושה כל שביכולתו למען החיילים שלו ולמען תושבי הדרום. אני רואה את זה והלב מתמוסס מאושר. זה הרי כל שאיפתנו וייעודינו כעם: להיות עם אחד ומאוחד. הימים האלה, ימים קשים ללא ספק, מוכיחים לי ש-"אחדות" היא לא מילה גסה ושיש ביכולתנו ובכוחותינו להפוך אותה למציאות. אני רק שואל את עצמי את השאלה הבאה: "אם אנחנו מפגינים כזאת אחדות בעתות של צרה ומלחמה, היכן היא אותה אחדות בעתות של שקט ורגיעה?". אם למישהו או למישהי מכם יש את התשובה, אשמח לקרוא!!!
בהזדמנות זו, אשלח ברכת "תחזקנה ידי אחינו" לחיילי צה"ל ולתושבי הדרום וברכת "שנה אזרחית טובה" לכל גולשי וגולשות האתר ולכל בית ישראל...