אני יושב ליד מיטתך,
בעיניים עצובות בך מביט,
הסבל אינו מרפה ממך,
המזור נראה רחוק מתמיד,
עינייך עייפות ודומעות,
מביטות בדממה איתנה,
אני מנסה לדבר אתך,
אך את רק שותקת, לא עונה.
אני מלטף את פנייך,
ואוחז בידך בחום גדול,
שומע היטב את בכי לבך,
שבעצם אומר לי את הכל,
אני פוחד אותך לאבד,
וזו הרגשה כה נוראה,
מחזיק אצבעות למענך,
מייחל לראותך שוב בריאה.
בסבלך אני נוגע,
מלטף את כאבך,
לא עוזב אותך לרגע,
נושא תפילה לשלומך,
ואם את אותי שומעת,
אני מאחל לך רק טוב,
ומבטיח שלנצח,
אותך לא אפסיק לאהוב.
שיר זה שכתבתי לפני כ- 7 שנים, נכתב על בחור שמתמודד עם מחלה קשה של מישהי שהוא אוהב. לפני כשנתיים וחצי, בימיה האחרונים של אמי ז"ל, השיר הזה קיבל משמעות מצמררת.
רבים האנשים השואלים אותי כיצד אדם שמח ואופטימי כמוני מגיע לכתוב שירים מהסוג הזה? התשובה היא שרק דרך שירים מהסוג הזה אני יכול להוציא את כל הרגש ואת כל האהבה החבויים בתוכי...
מי ייתן ושיר זה יישאר אך ורק בגדר שיר...
(סיפור זה נצפה 5,951 פעמים)
