אני נכנס לתוך המדור הזה, עולם הסיפורים,
מטייל כך סתם להנאתי בין סיפורים ושירים,
פוגש אנשים נפלאים שמחממים את הלב,
מצליח לגעת באהבה, מחבק את הכאב.

אני מטייל בעולם הזה מדי יום, בקור ובחום,
מפיץ את אהבתי לכל עבר, מנופף ידי לשלום,
נוטל חלק בשמחות, אך גם בצער משתתף,
חושב לעצמי: "איזה עולם קסום, איזה כיף!".

ופתאום התחלתי לגלות עולם שונה, עולם אחר,
פה הים מלא מי שפכים, שם שדה ירוק בוער,
ובין כל המילים הקסומות היוצאות מציפורי השיר,
מתגלות מילים לא הולמות המזהמות את האוויר.

איך מנגינת הרוגע והשלווה של הרוח הקלילה,
נעשית כה חרישית ונבלעת בתוך הרעש וההמולה,
ואיך המים הצלולים והזכים של מעיין האהבה,
התמלאו ברפש ובזוהמה והפכו למי מריבה.

אני מטייל ושואל את עצמי: "מה אני עושה כאן בכלל?
האם זה העולם בו חשקה נפשי? הזה עולמי המיוחל?
ולמה בעצם אני ממשיך לטייל בו מבוקר עד ערב?
ואיך אני מסוגל להמשיך בדרכי וללכת נגד הזרם?".

ואז נפרשת בפניי תשובה חד משמעית וברורה:
איני יכול לעזוב, כי זהו עולמי לטוב ולרע,
ואני אמשיך לעשות כל דבר, על מנת לייפות אותו,
ואמשיך לייחל שבקרוב העולם הזה ישוב לקדמותו!!!