חברים וחברות יקרים!
אנו נמצאים בפתחו של ערב יום הזיכרון לשואה ולגבורה. ייתכן שנושא זה לא כל כך מתאים לאתר היכרויות, אך היום הזה הוא חלק בלתי נפרד מאתנו ומהווי חיינו, ומאוד יכול להיות שחלק מגולשי האתר הזה הנם נצר לניצולי שואה. לכן ברצוני להביא בפניכם קטע שכתבתי לפני 5 שנים לזכרם של ששת מיליון אחינו ואחיותינו שהושמדו בשואה, קטע שאף הוקרא בטקס הזיכרון שנערך בעירי:
אני ניצב כאן כעת, בעיצומו של יום השואה,ושוב נזכר בסיפורים על קולות האימה ועל מראות הזוועה,אני עוצם את עיניי ורואה בדמיוני את מחנות ההשמדה ואת תאי הגזים המפחידים,שומע את תפילות הזקנים, את זעקות האימהות ואת בכי הילדים,מרגיש את רוח האכזריות והרוע, הנושבת בחוזקה,שלא מבחינה בין זקנים, גברים, נשים וטף, בכולם היא מכה.אני רואה אדם זקן המתחנן על נפשו ומבקש:"אנא תנו לי למות בשיבה טובה ולא להישרף באש!",אני רואה ילד קטן המביט בפחד במפלצות חסרי הלב וכל כך רוצה לשאול:"מדוע תהרגוני? הן אני עוד ילד רך בשנים, גם אני רוצה לגדול!",אני רואה תינוק שזה עתה יצא לאוויר העולם ולחיבוק האם הוא מייחל,אך אמא כבר אינה בין החיים ואת חיבוקה הוא לעולם לא יזכה לקבל.ועוד אין סוף קולות ומראות האפופים בחרדה ובכאב,אשר הראש מתקשה להבינם והלב להאמין מסרב,וכשאני פוקח את עיניי ברגע זה, אתם בוודאי יכולים לראות,שהעיניים הקטנות שלי התמלאו בים של דמעות,דמעות השואלות: "למה ומדוע? ואיך זה יכול להיות?",דמעות המבקשות תשובות והסברים, אך לא מוצאות.אני לא הייתי שם, בתוך הזוועה, ואיני מכיר אף אחד,אך אלה שהיו שם הם אחיי ואחיותיי, ואת זכרם אשא עמי לעולמי עד,לאורך כל חיי, ילוו אותי גבורתם האיתנה ועוז רוחם,ואני יודע שכל אחד מאתנו הוא בעצם ממשיך דרכם,וביום הזיכרון הזה, יום עצוב ומיוחד, נשבע אני, שעד יומי האחרון,שמותיהם תמיד יהיו למול עיניי ואחקוק בלבי את המספר שש מיליון.
יהי זכרם ברוך לעולמי עולמים!!!
(סיפור זה נצפה 5,133 פעמים)
