ילד

רצית להיות
פרח מוגן
לגדול כמו
כל ילדי הגן
לחוש מגע
רך ומלטף
לטעום חיבוק
חם ועוטף
להיות גוזל
החי בבטחה
בקן של
אהבה ומשפחה
עד שתפרוש
כנפיים כשתגדל
והעיקר לא
לפחד כלל.

אך אתה הגעת
לעולם אכזר
בו רואים בך
כנטע זר
מסביבך נושבות
רוחות אימה
ובכי לבך
מפר את הדממה
אצל כולם
היד מלטפת ורכה
אצלך היא
מפחידה וחזקה
הולמת בך
כמו אבן בזלת
ואת תמימות
ילדותך גוזלת.

ואתה רק ילד
עודך רך בשנים
הפכת לדרדר
בגן של שושנים
במקום לפרוח
אתה צריך להיאבק
במציאות בה אין
מי שאותך יחבק
חי בבית בו
אין מותר ואין אסור
והאהבה אצלך
קיימת רק בציור
והחום היחידי שאתה חש
ילד מסכן
הוא של הדובי שמחבק
כשאתה ישן.

אתה גוזל קטן
פצוע עזוב ובודד
הולך לישון ללא ליטוף
כשכולך רועד
וכשאתה נרדם
ואל ארץ החלום מוזמן
הבדידות נחה
והפחד לוקח פסק זמן
ובבוקר כשאתה מתעורר
וחוזר אל המציאות
שוב נגלה לך הבית שלך
שאיבד כל שפיות
בית שהיה אמור להיות עבורך
חממה מגנה ומטפחת
הפך להיות רכבת שדים
מנהרת הפחד.

ולבך זועק בקול חרישי
נשמתך בוכייה וממלמלת
הן מה בסך הכל ביקשתי?
רק להיות............. ילד...