את עכשיו בארץ רחוקה...
את עכשיו בארץ רחוקה, בחציו השני של העולם,
פותחת לך פרק חדש בחיים בו אני כבר לא קיים,
הכל קרה מהר כל כך, פשוט החלטת להיעלם,
והותרת אותי כמו חייל פצוע בשטח, כואב ומדמם.
אני יושב בחדרי ולא מזיז את עיניי מתמונתך,
השריד האחרון והזיכרון היחיד שנותר לי ממך,
השיער הגולש והמלטף, עיני השקד, החיוך המושלם,
בשביל כולם היית החברה שלי, בשבילי היית מלכת העולם.
נזכר ברגעי אהבתינו אשר היו כמו לקוחים מסרט רומנטי סוער,
רגעים בהם רציתי לעצור את העולם לכמה שעות ובתוכם להישאר,
רגעים בהם חשתי כמי שנמצא בחלום מתוק, כדמות ראשית באגדה,
רגעים שעליהם, עד נשימתי האחרונה, אני לא אחדל מלומר לך תודה.
תמיד האמנתי שאני ואת נועדנו זה לזו, פשוט הזיווג המושלם,
והנה אני יושב כאן לבדי, כשהפרק של חיי אתך תם ולא נשלם,
הגעגועים העזים אלייך לא מרפים, שוכנים בלבי ומחלחלים בעורקיי,
והכאב של תום אהבה קסומה כמו סכין חדה שחותכת בבשר החי.
את עכשיו בארץ רחוקה, בחציו השני של העולם, ואני יושב כאן לבד,
לו רק יכולתי לפרוש כנפיים, לעוף אלייך ולהעביר לך רק עוד מסר אחד,
שלמרות השאלות ללא מענה שעולות כל דקה ולמרות הכאב הרב,
לא הפסקתי לאהוב אותך, ולו לשנייה, ולעולמי עד אותך אוהב...
(סיפור זה נצפה 5,107 פעמים)
