פוחד להתאהב...
כשטיילתי ברחוב, ראיתי אותה יושבת לבד,
לעולם אני לא אשכח את יופייה המיוחד,
לא הסרתי ממנה מבטי, כי למרות שהייתי קצת רחוק,
לא יכולתי שלא להבחין בשיערה הגולש, בחיוכה המתוק,
ובעיקר בשתי עיניה היפות ששלחו לעברי מבט,
ובהקו כמו שני כוכבים זוהרים מתוך החושך המוחלט.
אני זוכר היטב איך המחשבות בראשי התרוצצו הלוך ושוב,
אולי זו האישה שנועדה לי, אשר חשקה נפשי לאהוב,
אולי זו "האחת והיחדה", "החצי השני", אולי זו "המכסה",
אולי זו "המזל", "האהבה הגדולה" או איך שלא אקרא לזה,
פתאום שמעתי לחישה דקה שבאוזני התהדהדה:
"אם לא תיגש אליה, לעולם זאת לא תדע!".
ואני רציתי לגשת, אך חשתי שחובק אותי הפחד ועוטפת אותי האימה,
לא יכולתי לזוז ממקומי, ממש כמו גזע עץ השתול עמוק עמוק באדמה,
המחשבות והרגשות נכנסו לסחרור מטורף וגעשו בתוכי כמו ים סוער:
"אולי היא תדחה אותי ולא תהיה מעוניינת, אולי בכלל יש לה כבר חבר,
ואולי אמצא את עצמי מביט לתוך עיניה וניצב מולה,
כאשר אני שותק כמו דג ולא מוציא אף מילה...".
פתאום חזרה להתגלגל באוזני אותה לחישה דקה:
"אולי היא כן מעוניינת בך ורק לך היא מחכה,
אז אזור אומץ וגבור על הפחד שלך, כמו לוחם נחוש המנצח בקרב,
גש אליה וגלה את ה-"אמת" - גם אם היא תחבק וגם אם היא תכאב,
כי זו הדרך היחידה והנכונה, לא רק עכשיו, אלא גם בעתיד,
וזכור היטב - מי שלא מנסה, לעולם לא מרוויח, אלא רק מפסיד!".
הבנתי את המסר, החלטתי לגשת, עצמתי את עיניי ולקחתי נשימה ארוכה,
התחלתי לגשת לעברה, פקחתי את עיניי, אך היא מהמקום כבר הלכה והתרחקה,
ושוב אני מוצא את עצמי, ולא בפעם הראשונה,
נותר עם שאלה המרחפת על ראשי כמו עננה:
"האם זו עוד אהבה גדולה שפספסתי, עוד אהבה גדולה שאבדה?"
כנראה שאת התשובה לכך, אני לעולם כבר לא אדע.
כל שנותר לי כעת זה להביט במראה ועל עצמי להסתכל,
ולשאול את עצמי בפעם המי יודע כמה: "ממה אני פוחד, לעזאל?"
ושוב יתרוצצו בראשי כעין הסערה אין סוף הרהורים ומחשבות,
ומתוכם תתפזרנה לחלל החדר כל מיני השערות ותשובות:
"אולי אני פוחד לשמוע 'לא', להיפגע או להתאכזב,
ואולי אני סתם בן אדם שפוחד להתאהב...".
חברים וחברות יקרים!
הסיפור שכתבתי כעת לא קרה באמת, אך כל הרגשות, המחשבות, ההרהורים והשאלות הבוקעים מתוכו אמיתיים לגמרי...
(סיפור זה נצפה 5,377 פעמים)
