עוד שבת מלכה נכנסה,
המפה על השולחן פרושה,
הנרות דולקים להם האורה,
אבל אמא, את כל כך חסרה,
השקיעה של בין ערביים,
שתי חלות וכוס היין,
אך השבת מודה בלב נשבר,
בלעדייך זה לא אותו דבר.
כולם מסביב לשולחן,
האוכל כבר מזמן מוכן,
אך הכיסא שלך שנותר ריק,
עדיין מתייפח וזועק,
זו לא שבת בלעדייך,
ובלי תבשילי ידייך,
מי ייתן נעור מזה החלום,
ותשובי לומר: "שבת שלום".
עוד שבת שקטה בלעדייך,
אמא אהובה ויקרה,
הדמעות נמהלות ביין,
כל כך שונה האווירה,
חסרונך מורגש בבית,
בכל דקה ובכל פינה,
והמזמור "אשת חיל",
נשמע כעת כמו קינה.
זהו שיר נוסף (מתוך 11 שירים) שכתבתי לאחר מותה הפתאומי של אמי ז"ל. רבים מההישגים שהשגתי עד הלום נזקפים לזכותה, בעזרת אהבתה הגדולה וחירוף הנפש בהם גידלה אותי. איך אני תמיד אומר? אני זה כמו שתיל ונפלה בחלקי הזכות הגדולה לגדול בחממה הכי טובה שיכולה להיות. במותה ציוותה עלי להמשיך בדרך ולא לעצור לרגע, ממש כמו ציפור המשחררת את גוזלה לעולם הגדול. אני משתדל לקיים את צוואתה זו, למרות הקושי והכאב הרב. יהי זכרה ברוך לעולמי עד!
(סיפור זה נצפה 5,784 פעמים)
