איני יכול להוציא מראשי את ערב החתונה,
איך היית כנסיכה מאגדה עם השמלה הלבנה,
ואני בבגדי חתן כמו נסיך המאוהב עד כלות,
חשנו כנמצאים על פסגת העולם בליל הכלולות.
זוכר איך ניצבתי מולך נרגש והבטתי אל תוך עינייך,
הושטתי ידיי והורדתי אט אט את ההינומה על פנייך,
ידי אחזה בחום ידך ופסענו לעבר החופה הקסומה,
עיניי נצצו כמו שני יהלומים ולבי החסיר פעימה.
זוכר איך לגמתי מכוס יין האהבה ונתתי גם לך ללגום,
לאחר מכן, החזקתי בידי את הטבעת ולבי עבר מייד לדום,
"הרי את מקודשת בטבעת זו..." אמרתי כשכולי נרעד,
ואחרי שענדתי אותה על אצבעך, הבנתי שאת שלי לעד.
"אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני..." אמרתי אחוז התרגשות,
וכששברתי את הכוס, התנפצו איתה שנים רבות של בדידות,
"מזל טוב" הדהד בחוזקה בחלל האולם והחלה המסיבה הגדולה,
"בואו נקבל במחיאות כפיים סוערות, הפעם כזוג נשוי, את החתן והכלה!".
זוכר איך ניצבנו במרכז רחבת הריקודים לצלילי שירנו האהוב כל כך,
את אותו ריקוד סלאו סולו שרקדנו לבדנו לעולם לא אשכח,
כיצד חשתי את חום גופך ואת הרגשת את פעימות לבי הנפעם,
באותו רגע, עצמתי עיניי ורציתי לחבל בשעון הזמון ולזרוק אותו לים.
שירנו האהוב המשיך להתנגן ואני מלמלתי את מילותיו,
וכשפקחתי את עיניי, מצאתי את עצמי במיטתי שכוב על הגב,
ושירנו האהוב התנגן ברדיו שבחדרי שהיה מונח על השידה,
"בוקר טוב מאזינים ומאזינות, הגיע הזמן להתעורר, לצאת לעבודה".
שפשפתי את עיניי ולרגע הרגשתי כתועה בדרך, כמו אבוד בעולם,
"איפה האישה שזה עתה קידשתי? איפה האורחים? לאן נעלמו כולם?",
ולאחר שהבנתי היכן אני נמצא, הבנתי גם את התשובה האמיתית:
אף אחד לא נעלם לשום מקום, פשוט זו הייתה "חתונה חלומית"...
(סיפור זה נצפה 5,051 פעמים)
