נפגשים הכרויות בחינם
 • חדש ! לוח מודעות לשותפים לטיולים בארץ ובחו"ל לפרטים לחצו כאן • תוקנה הבעיה עם המיילים לתמיכה - גלישה מהנה!
צהריים טובים !
09 יול | 16:22
אורח [ התחבר/י ]
93 מחוברים
0 בחדר השיחה 
64 גברים, 29 נשים
לכתיבת סיפור חדש
ראשי
שתף ב- FB
+1 Google
קוביית מידע
זכויות יוצרים
  • כל תוכן שיועלה על ידי הגולשים לאתר ההכרויות נפגשים הינו באחריות הגולש שהעלה אותו. למען הסר ספק, יש לכבד את כל הדינים החלים על זכויות יוצרים, לרבות ובפרט (אך לא רק) חוק זכויות היוצרים 1911 ולא לעשות שימוש בחומרים של יוצרים אחרים מבלי הסכמתם המפורשת.
  • מצאתם סיפור שאיננו מקורי, הוא מועתק, משוכפל ו/או שחלים עליו זכויות יוצרים ? אנא צרו איתנו קשר ונטפל בכך באופן מיידי !
סיפור אמיתי ומרגש!!!
באחת מהרצאותיי בחטיבות ביניים [אני מרצה כבר 4 שנים בנושא "האדם הנכה בחברה הישראלית"], הרצאתי בפני תלמידי כיתות ט'. המורה הציגה אותי בפני התלמידים ונתנה לי את רשות הדיבור. כאן חשוב לציין, למי מכם שעדיין לא יודע, יש לי ליקוי מסוים בדיבור, הוא מעט כבד ומשובש, אך ניתן להבנה מלאה. כאשר הוצאתי את המשפט הראשון מפי, ראיתי מולי תלמיד שהתחיל לצחוק צחוק גדול ללא יכולת להפסיקו. אני מודה ומתוודה שבאתי אליו בגישה מאוד נוקשה ותוקפנית [למרות שאחרים חושבים שאני צריך לגלות הבנה ולהיות יותר רך אתם], כי חשבתי שנער כבן 15 מספיק בוגר כדי "להתמודד" עם אדם במצבי ועם דיבור מעט שונה. פניתי אליו ושאלתי אותו: "תגיד לי את האמת? מה כל כך מצחיק אותך? הדיבור שלי עד כדי כך מוזר לך?". הוא לא היה מסוגל לענות לי ושטף צחוקו לא פסק והתפזר בחלל החדר, עד כי לא הייתה ברירה, והמורה נאלצה להוציאו מהכיתה, כי זה פשוט הפריע למהלכה התקין של ההרצאה. התלמיד יצא מהכיתה כאשר הוא מלווה בצחוקו המתגלגל. המשכתי בהרצאתי כמתוכנן. זו הייתה הרצאה מאלפת ומרתקת, התלמידים היו מהופנטים ושיתפו פעולה באופן מלא, אפילו הצלחתי להבחין בכמה לחלוחיות הנוצצות מעיניהם של מספר תלמידים. סיימתי את הרצאתי בתובנה משותפת שלי ושל התלמידים שההבדל היחיד ביני ובינם הנו בסך הכל כסא הגלגלים ובשאר הדברים אנחנו דומים לגמרי. סיימתי את הרצאתי במשפט שאני מסיים בו כל הרצאה: "לפני שאתם רואים נכה, אתם רואה בן אדם!!!" וזכיתי למחיאות כפיים סוערות. התלמידים ניגשו אלי אחד אחד, הביעו את הערכתם, הודו לי ויצאו מהכיתה. נשארתי לבדי בכיתה. הפניתי מבטי אל עבר המסדרון וראיתי את המורה משוחחת עם מישהו, אך לא ראיתי עם מי. הורדתי את ראשי על מנת להדליק את כסא הגלגלים החשמלי שלי ולצאת לדרכי חזרה הביתה. כשהרמתי את ראשי, גיליתי לתדהמתי שניצב מולי תלמיד שלא יכל לעצור את פרץ בכיו, עיניו היו אדומות ודמעותיו לא פסקו מרדת. זה היה אותו תלמיד שרק שעה קודם לכן הרעיד את הכיתה בצחוקו והוצא ממנה. הוא הרכין ראשו ואמר בבכי: "אני מתנצל! אני כל כך מתבייש במה שעשיתי! אני מקווה שתוכל לסלוח לי!". הבטתי בו במבט מלא הערצה והערכה, הושטתי את ידי לעברו, לחצתי את ידו ואמרתי לו בצורה ברורה שלא משתמעת לשתי פנים: "אין בי שום כעס או טינה כלפיך! אני מוחל וסולח לך מכל לבי! בוא נשכח מכל מה שקרה, ומרגע זה, אני ואתה חברים לכל דבר!". התלמיד חייך חיוך רחב, מחה את הדמעות ואמר לי מילה אחת: "תודה!!!". נפרדנו בלחיצת יד חמה וכל אחד הלך לדרכו. חזרתי הביתה עם סיפוק עצום מעוד הרצאה מופלאה שהצליחה להשיג את מטרותיה, אך בראש ובראשונה, עם התמונה של התלמיד הבוכה המבקש סליחה, תמונה שתישאר חקוקה בזיכרוני עד יומי האחרון.....

(סיפור זה נצפה 5,495 פעמים)
לסיפור זה נכתבו 3 תגובות     [ להוספת תגובה ]
18/02/2009
18/02/2009
18/02/2009
סיפורים נוספים של
30/04/2009
04/04/2009
31/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
11/03/2009
01/03/2009
17/02/2009
29/01/2009
28/01/2009
18/01/2009
16/01/2009
13/01/2009
21/12/2008
19/12/2008
02/12/2008
27/11/2008
26/11/2008
08/09/2008
02/09/2008
27/08/2008
19/08/2008
17/07/2008
11/07/2008
11/07/2008
02/04/2008