כל בוקר, כשאני פוקח את עיניי, אני פונה לאל במרום ונושא את תפילת הבוקר הפרטית שלי:

" אנא אלי!!!
מי ייתן ותזכני לעשות היום מעשים טובים כלפי הזולת.
מי ייתן ותזכני לתרום מעצמי לאדם אחר, אפילו אדם שאיני מכיר כלל.
מי ייתן ותזכני להושיט את יד ולעזור לכל מי שיש באפשרותי לעזור.
מי ייתן ותזכני להעלות חיוך על פני בני אדם, במיוחד על פני אלה שדמעות זולגות על לחייהם.
מי ייתן ותזכני לגרום רגע אחד של אושר ונחת לכל אחד, במיוחד לאלה ששחכו מה זה.
מי ייתן ותזכני להפיץ את חום אהבתי על כולם, במיוחד על אלה שיודעים קור בחייהם.
מי ייתן ותזכני לנטוע מחדש את התקווה בלבם של אלה שעץ תקוותם נגדע.
מי ייתן ותזכני לתת ולהעניק משפע האופטימיות שברכתני לאנשים נוספים וכמה שיותר.
מי ייתן ותזכני לא לעשות רע לאף אחד, לא לפגוע ולא לגרום כעס, כאב או צער.
מי ייתן ותזכני בסופו של יום, רגע לפני שאעצום את עיניי, לשאת כפיי אליך ולומר: "תודה לך אלי, שזיכיתני לקיים תפילה זו!". "

חברים וחברות יקרים ואהובים!!!
זוהי תפילת הבוקר הפרטית שלי אותה אני נושא מדי בוקר. קראו אותה מס' פעמים ואמרו את האמת: האם התפילה הזו היא לא בעצם תפילתו/ה של כל אחד ואחת מאתנו?