אני מביט בך ולא יכול להתעלם,
מלבך הפצוע, הכואב, המדמם,
שנפגע מחצה של אהבה אבודה,
שננעץ בתוכו כמו סכין חדה,
אני חש היטב את עוצמת כאבך,
מושיט אט אט ידי לעבר לבך,
אוחז בזהירות רבה בחץ התקוע,
ומוציא אותו בעדינות מלבך הפצוע,
במטלית לחה מנקה את הדם האדום,
ואת החור שנפער מנסה לסתום,
אך אני יודע היטב והזמן גם יעיד,
שלפצע שכזה ייקח זמן רב להגליד,
אך איני נכנס ללחץ, אני כל כך רגוע,
ויודע כי יש בכוחי לרפא את לבך הפצוע,
יש לי את הסבלנות הנחוצה ואת הזמן שנדרש,
כדי לגרום ללבך להחלים ולהיות כמו חדש,
נכון, אני לא רופא גדול ומפורסם כל כך,
לא פרופסור ידוע, אפילו לא אח מוסמך,
אף פעם לא למדתי בפקולטה לרפואה,
אך הדרך לריפוי לב פצוע לי כבר ידועה,
איני צריך חדר ניתוח וגם לא את "מכון הלב",
רק שתי ידיים כדי לתת לך חיבוק ענק, חם ואוהב,
פה המוציא מתוכו עידוד, חיזוקים ומילה טובה,
ולב שלם המפיץ מתוכו שפע אופטימיות ואהבה,
כן, לך אני נשבע כעת ונושא הבטחתי בלב נרגש,
שאעזור ללבך הפצוע להחלים, לשוב לאיתנו ולהתאהב מחדש...
(סיפור זה נצפה 5,200 פעמים)
